האויב שלנו, המדינה

האויב שלנו, המדינה

שתף | הדפס | אימייל

אידיוטי רפואית, הורס כלכלית, משבש חברתי וממרר, דיסטופי תרבותי, רודני פוליטי: מה היה לאהוב בעידן קוביד? מיליארדים, אם היית ביג פארמה. כוח לא מסודר, אם היית ביג סטייט. יותר כסף וכוח על הממשלות והאנשים בעולם, עבור ארגון הבריאות העולמי. תבנית פעולה לקנאי אקלים. זמן חלום לשוטרים שנתנו דרור לפנק את הבריון הפנימי שלהם.

ייאוש ייסורים, אם היית כתב אכפתי, סקרן. ב אוסטרליה מתפרקת, ג'ון סטייפלטון, עיתונאי בדימוס עם ניסיון של למעלה מ-25 שנה ב- סידני מורנינג הראלד ו אוסטרלי, מתאר את הטירוף הקולקטיבי שחנק את קובידיאן אוסטרליה, אבל גם את תנועת ההתנגדות שהחלה בהיסוס וצמחה באופן אורגני. זהו סיפור על הנבלים הרבים השותפים לעריצות ועל גיבורי ההתנגדות המעטים. "מה תגיד לילדי UR? האם קמתם או נעניתם", שאל שלט במהלך ההפגנות בקנברה. זה סיפור של פוליטיקאים מושחתים, חסרי כישרון ושוטרים אכזריים - בריונים במדים - הפועלים בהוראת "מכשור שיכור כוח".

אם אתה רוצה לדעת או להיזכר במה שקרה, קרא את הספר. אם שאלתם והתנגדתם מההתחלה, שימו לב לתיעוד לפרוטוקול. אם אתם שייכים למעמד קוביד בנסיגה איטית מהשממות שיצרתם ועכשיו משאירים מאחור, נקטו בפעולות התחמקות. תמצית פורסמה ב- סוף שבוע אוסטרלי. מבין יותר מ-900 פרשנים מקוונים, אחד ציטט את טוני אבוט שבשתי מלחמות עולם, רבים סיכנו את חייהם כדי להגן על החירויות שלנו, אבל בשלוש השנים האחרונות, כל כך הרבה ויתרו על חירויות כדי להאריך חיים.

חלקם נטלו על סטייפלטון את המשימה על כך שלא הודו למנהיגים הגדולים והטובים שלנו ולרשויות הבריאות הציבוריות על כך ששומרים עלינו בנסיון המבעית של מלחמות רונה. התמדתה של הגישה האחרונה מצדיקה את פרסום הספר. זה מאמץ לתעד, ואם אפשר, להשלים עם האופן שבו אוכלוסייה שלמה הוטלה בפחד מנגיף וציות לכללים שרירותיים ודרקונים.

סטייפלטון מקונן שזו לא אוסטרליה שהוא הכיר ואהב. התפתחה תלות משותפת בין ה על-מדינת מעקב וחברת סניצ'ים דמוית שטאזי שבה "כולנו אשמים עד שיוכח שאיננו נגוע". שחרור האלימות של המדינה על מפגינים שלווים כלל תגובות צבאיות ברחובות ובאוויר, שגררו התנשפויות של חוסר אמון מרחבי העולם. הישג יתר של המדינה כלל "רמה מטורפת של ניהול מיקרו". הכל נעשה מבלי לספק ראיות וניתוחי עלות-תועלת לתמיכה. הכל כאן בפירוט עגום, אולי עם טיפות נדיבות של היפרבולות. אבל מי יכול להאשים את סטייפלטון, שכותב בתוך תסמונת "שיא השיבוש הטוטליטרי"?

סטייפלטון משתמש במכשיר הסיפורי של דמות בדיונית בשם אלכס הזקן, שמתבונן במתרחש בניתוק ובאכזבה גוברת. ב-444 עמודים המחולקים ל-19 פרקים, הוא מספק קטלוג מקיף של אבני הדרך, השקרים והערפולים על הצעדה הבלתי פוסקת לעריצות רפואית ולאפרטהייד חיסונים. הוא מתלבט לגבי החיבוק של השמאל בהישג היתר של מדינת הפארמה. נאבק על מילים חזקות מספיק כדי להעביר את עומק הבוז לסקוט מוריסון "חסרי הבושה", "הנתעב" וה"נתעב", ששמו הפך לשם נרדף עבור חלקם לפעולת עשיית הצרכים כאשר נשמעו צעקות מתוך שירותים: "אני עושה ScoMo, אני עושה ScoMo".

הקוראים יתקלו בסופרים רבים מה- צופה אוסטרליה ו בראונסטון אורוות, שבבירור קיימה את סטייפלטון לאורך שנות קוביד האפלות עם קשרים רגשיים לרבים מהמתנגדים המובילים בעולם. הם יזכרו בדמויות רבות שסיפורי האימה שלהן הוארו לזמן קצר במהלך החשיכה הארוכה, כמו אנתוני ונטלי ריאלה שמנהלים את בית הקפה Village Fix ב-Shellharbour, NSW. כתבתי עליהם ב- Speccie ב-15 בינואר 2022. פגשנו את המשפחה הגדולה והנדיבה בנסיעה מקנברה לבית החדש שלנו בנהר הצפוני בדצמבר 2021.

אוסטרליה התפרקה בצורה ברורה ביותר באופן שבו ממשלת מוריסון הייתה שותפה לפירוק הפדרציה למיני-מכסאות המנוהלים על ידי מצביאים מושבעים הידועים בכינויים ראשי הממשלה וחצריהם בארמון של CHO ומפקדי משטרה, שחלקם נדחקו מאז כלפי מעלה לתוך אחוזות המושלים. אבל זה היה יותר.

האמון נשבר, אולי ללא תקנה, גם ביחס לפרלמנטים, למערכת המשפט, למנגנוני זכויות האדם, למשטרה, לממסד הרפואי, למומחים ולתקשורת. המעבר המשמעותי למדיה עצמאית משקף התפכחות לא פחות מפלטפורמות ה-Big Tech של המדיה החברתית, שהפכו לאוכפי נרטיב, כמו מהמדיה המורשת שהפכה לשופרות מעוררי פחד של Big State ול-Big Pharma shills.

היה חשוב למישהו לכתוב את ההיסטוריה המיידית הזו בלחץ זמן, יצירת תיעוד נגישה, שמא נשכח. או יותר נכון, שמא יתאפשר להם לשכוח ולהמשיך הלאה. זה לא ספר מאת ולא עבור אקדמאים. בכך טמון חלק מכשלונותיו וחלק ניכר מכוחו. "הממשלה היא האויב שלי", מקונן אזרח מאוכזב. אל תסמוך על פוליטיקאים ובירוקרטים. "הם משקרים למחייתם", אומר הכתב הציני.

בשנים הבאות ניתן לצפות למבול של ספרי לימוד, המנתחים לפרטי פרטים את עודפי הנעילה, המסכות והחיסונים והערכות שיטתיות של הצלחותיהם וכישלונותיהם. בהתחשב במיעוט העיתונות הביקורתית, כדאי להחזיק תיעוד של אירועים בני זמננו לפני שהזיכרונות יתפוגגו והסיפורים ייכתבו מחדש בצורה נוחה.

החוזקות העיתונאיות כוללות דיווח בשטח ממחאות כמו שיירת קנברה, מיומנויות התבוננות, עין לסיפור העניין האנושי, כתיבה נטולת ז'רגון וניתוח ללא עמוס במחקרים תיאורטיים. הסיפורים שלו על האישים שנתקלו בהם במהלך ההפגנות המסיביות בקנברה בתחילת 2022 מביאים לידי ביטוי בצורה חיה את האווירה החשמלית, האנרגיה והאחווה של מה שהפך לחגיגה חגיגית וצוהלת של רגשות משותפים ומחויבויות להבטחת החופש של הדורות הבאים של אוסטרלים.

זהו ספר לקריאה, להצגה בולטת על שולחן הקפה או בדיסקרטיות על מדף הספרים, להמליץ ​​לרכישה לספרייה הציבורית ולהפיץ מודעות מפה לאוזן. הוא מכיל ציטוטים ורמזים ספרותיים רבים. לכן ראוי שאשאר בסוף להיזכר בשורות אלה של דילן תומס שמתאימות מאוד ל'אלכס הזקן': "אל תיכנס בעדינות ללילה הטוב ההוא, הזקנה צריכה לבעור ולהשתולל בתום היום; זעם, זעם נגד גסיסתו של האור."

פרסם מחדש מ- DailySceptic ו צופה.



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • ראמש תאקור

    ראמש ת'קור, חוקר בכיר במכון בראונסטון, הוא עוזר מזכ"ל האו"ם לשעבר, ופרופסור אמריטוס בבית הספר למדיניות ציבורית של קרופורד, האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון