בראונסטון » כתב העת של מכון בראונסטון » האם עלינו להגיש תביעה נגד דיקטטורה? 

האם עלינו להגיש תביעה נגד דיקטטורה? 

שתף | הדפס | אימייל

כמה פקידים פדרליים אמרו הצהרות מדהימות בימים האחרונים. בהתחשב בזמנים שבהם אנו חיים, איננו יכולים עוד לקחת כמובן מאליו שהם לא ישכנעו. 

מאז הנעילה, שניפצה את כל הטקסים וההנחות החברתיות והפוליטיות שלנו לגבי הממשלה ובריאות הציבור, נראה שהכל פתוח לשאלות או לאימוץ. אפילו מוסכמות מוסדרות כמו הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים נדחות בשמחה כהסחות דעת חסרות טעם. 

על השולחן עומד כעת כוחה של בירוקרטיה לא נבחרת, בסמכותה וללא כל בדיקה משפטית, להורות לכל אזרח לכסות את פניו. נראה כי ממשל ביידן והמדינה המנהלית הנופלת מבחינה טכנית תחת סמכותו מאמינים שלעולם אין להטיל ספק בסמכות זו על ידי בית משפט. 

ואם זה נכון, זה צריך להיות נכון גם בכל תחום בחיים הציבוריים. משרד העבודה יכול לקבוע כל כלל, לא משנה עד כמה הוא נוגע לעבודה בשכר. משרד החקלאות יכול לומר לחקלאים, או אפילו לגננים ביתיים, מה הם יכולים לשתול וכמה. וכך גם לגבי כל אחד אחר ממאות הרשויות הממשלתיות המאוישות בעובדים קבועים. 

בתי מחוקקים ובתי משפט צריכים להישאר בחוץ. למעשה, אין בהם טעם ממשי מלבד אשרור גזירות המדינה המנהלית. 

במילים אחרות, אנו דנים כעת בדיקטטורה: שלטון אחר תכתיב, מהלטינית דיקטר, שופט בעל כוח מוחלט. אין דמוקרטיה, לא "שלטון החוק" אלא ממש הרצון הכפוי והמקיף של ישות חסרת דין וחשבון לעשות מה שהיא רוצה. 

הנה מה שהם אמרו. 

אנתוני פאוצ'י של NIH, ראש בריאות הציבור בפועל בארה"ב:

ד"ר אשיש ג'ה, מתאם התגובה לקוביד-19 של הבית הלבן:

ג'ן פסקי, דובר הנשיא ביידן:

רדיו הציבורי הלאומי עושה עריכה בעד השקפה זו.

אבל ההחלטה נגד ה-CDC עוררה חששות בקהילת בריאות הציבור. זה האחרון בשורה של אתגרים בפני רשויות הסוכנות שעלולים לפגוע ביכולתה להגיב למגיפה הזו ולמשברי בריאות הציבור הבאים. 

מה שמדהים הוא באיזו אגרסיביות הם אומרים את מה שהיה פעם בוודאי בלתי ניתן לומר. 

אני מנסה לדמיין איך התנהלו מפגשי אסטרטגיה בתוך הבית הלבן. בטח פאוצ'י היה שם. אדם אחד בטח אמר את זה הרגע: בתי משפט לא צריכים לשלוט ב-CDC. אחרים כנראה הסכימו. מישהו הציע שפקידי ממשל פשוט יגידו את זה. כולם הסכימו. הם הלכו ברחבי התקשורת הבינלאומית ואמרו את החלק השקט בקול: מדובר בכוח וסמכות. ל-CDC יש את זה. בתי המשפט לא. זה כל הסיפור. 

אתה יכול להתייחס למסר האסטרטגי הזה כטעות מכיוון שהוא סותר בבירור את כל שיטת הממשל האמריקאית. הרעיון בחוקה הוא שהמחוקק בודק את הרשות המבצעת על ידי בעל הסמכות הבלעדית לחוקק, יחד עם סמכות ההדחה. המחלקה המבצעת ממנה את מערכת המשפט הפדרלית בעוד שהסנאט חייב לאשרר. בתי המשפט בודקים אז הן מול החוקה והן מול התקדים. הנשיא נבחר ויש לו צוות. 

ואז יש את החיה הנוספת הזו שהופיעה בהדרגה מאז אמצע המאה ה-19 (בארה"ב) שהיום נקראת המדינה המנהלית. זה הורשה להתפתח כצעד נגד שחיתות. השיטה הישנה, ​​מה שנקרא שיטת השלל, שבה כל ממשל חדש טיהר את העובדים מהאחרון, נחשבה מערערת יציבות ופוליטית מדי. 

ההשקפה החדשה שהחלה בעידן הפרוגרסיבי הייתה שאנחנו צריכים מעמד ניהולי בממשלה שהוא מעל הפוליטיקה. זה מתאים לאידיאולוגיה שהתפתחה אז, ששולטת על ידי מומחים בממשל מביאה לתוצאות חברתיות טובות יותר מפעולות ספונטניות של יחידים. המנגנון של "השירות הציבורי" גדל במהלך מלחמות של המאה ה-20 ומשברים שונים והפך למה שיש לנו היום. 

החוק המנהלי - חוקים והטלות של "מדינה עמוקה" שמעולם לא אושרו על ידי הקונגרס - עדיין קיים תחת עננה משפטית ואינו מאותגר כמעט מספיק, אך לעיתים רחוקות מקבל אגרוף באף אכזרי כמו זה שהעביר החלטת מסכת פלורידה

תגובתו של ממשל ביידן לא הדגישה את החוקיות לכאורה של מנדט המסכה כפי שהתאפשר על ידי חוק שירות הבריאות הציבורי משנת 1944. במקום זאת, כפי שהדגיש ה-CDC עצמו, הערעור מתבצע על מנת להגן על "רשות הבריאות הציבורית". של ה-CDC עצמו. יש לאפשר לה לעשות מה שהיא רוצה מבלי להתייחס לבתי משפט ובתי מחוקקים. 

זכור: זה אומר כוח לא מסומן. בהשקפה זו, אין זה עניינם של בתי המשפט לומר לבירוקרטיה פדרלית מה היא יכולה ומה אינה יכולה לעשות. אם ממשל ביידן יקבל את דרכו, לכל בירוקרטיה פדרלית תהיה סמכות בלתי קשורה, פשוטו כמשמעו, על כל מדינה, קהילה, עסקים ופרט במדינה, ולאף אחד - אף אחת מהישויות הללו - לא תהיה הכוח לפנות לבתי המשפט אשר יכול לפסוק נגדם או לא. 

אם לומר זאת שוב, מדובר בסוג מיוחד של דיקטטורה, לא כזו המופעלת על ידי אדם בודד, אלא ועדות המורכבות מפקידים לא נבחרים ולכל החיים. אפשר לשער שטענה זאת תהיה מפריכה עצמית. בטח אף אחד לא רוצה את זה. 

אבל זה לא בסדר: ברור שחלק מהאנשים רוצים בדיוק את זה. זה מה שהם אומרים בטוויטר ובתקשורת הארצית לעולם. הם לא מרגישים צורך לצבוע את זה, אפילו לא עם הגנה משפטית או בריאותית כאילו, מה שאומר שהם חייבים להאמין בזה. 

למה שיאמינו לזה? כי זה בדיוק מה שקרה בחלקן הטוב יותר של שנתיים. החל מאמצע מרץ 2020, ובמסווה של חירום, הוענק למדינה המנהלית בכלל ול-CDC בפרט כוח אפקטיבי ומוחלט על כל המדינה. 

הוא קבע אם אתה חיוני או לא חיוני בעבודתך. זה קבע כמה אנשים יכולים להיות בבית שלך. זה החליט אם אתה יכול ללכת לפולחן ציבורי. זה קבע כמה זמן אתה צריך להסגר אם אתה חוצה קווי מדינה. היא החליטה שבתי הספר, הכנסיות, המרכזים הקהילתיים, גני השעשועים והמסעדות שלך צריכים להיסגר. לא יכולת לגבות דמי שכירות על הנכסים שלך. והוא המציא פריט לבוש - כזה שלא היה לו היסטוריה קודמת בתרבות האמריקאית מחוץ לפיר המכרה, אתר הבנייה או חדר הניתוח - שכולם היו צריכים ללבוש במסגרות ציבוריות, אפילו ללא הוכחות אמיתיות שכך יצליח. המטרה. 

להפעיל כוח כזה חייב להיות אכן כוח מעורר, ועל אחת כמה וכמה אם אין לאדם אחריות על ההחלטות המתקבלות. אם אתה דיקטטור בסגנון בין מלחמות, כולם מוכנים להאשים אותך כשדברים משתבשים. יש להעדיף את הצורה החדשה: שלטון של ועדה פנימית המורכבת מחברים שיכולים להיעזר באנונימיות או להאשים אחרים. אף אדם מסוים אינו נקרא להצדיק את ההחלטה; במקום זאת, "הסוכנות" היא שעשתה זאת מתוך כבוד ל"מדע" שאיש אינו יכול לצטט או להגן עליו. כל דובר רק צריך להתחזות כמשרת צנוע של "המדע" ולהשאיר את זה כך. 

טכנוקרטיה היא שם שניתן פעם למערכת כזו, אבל הגרסה העכשווית הזו קצת שונה. זה נשלט על ידי מומחים ללא שם שתמיד יכולים להסתתר כי הם אף פעם לא נקראים לצטט את הבסיס שעל פיו קיבלו את החלטתם. ג'ן פסקי, למשל, יכולה לומר בחופשיות ש"המדע" אומר שאנחנו רואים יותר קוביד מתפשט במטוסים ואף כתב אחד לא חושב לבקש ממנה את הראיות. אם היו, היא יכלה רק לומר שהיא "תחזור אחורה" או אחרת תגיד שזה סודי ועדיין בתהליך. 

זו מערכת מושלמת עבור האחראים, כל עוד לא אכפת להם ממש מפרטים פעוטים כמו חירות האדם, זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. אבל אכפתיות מדברים כאלה מרמזת על רוח חיים ציבורית מסוימת, שבשבילוקרטים חסרי שם וחסרי פנים לא ידועים. וזה משאיר לכולנו למצוא תשובה מוצקה לשאלה: מה בדיוק רע בדיקטטורה של המדינה המנהלית?

נעזוב לרגע נושאים בסיסיים של מוסר בצד. אין ספק שמשטרים רבים בהיסטוריה נמנעו ממוסריות בשם איזו מטרה מפוארת, אך אז עדיין לא הצליחו להשיג את המטרה, בין אם חיזוק הצמיחה הכלכלית, הבאת שוויון מושלם או שליטה בנגיף. יש לכך סיבות רבות, אבל מה שהכי בולט הוא חוסר הרצון של מנהלים כושלים להפוך את המסלול. 

הצעה: בעיית הליבה של דיקטטורה היא השפעת הרשת של מדיניות גרועה. הרעיון של אפקט רשת אמור בדרך כלל לחול על שווקים אבל הוא חל יותר על ממשלות. מדיניות גרועה לאחר מיושמת אינה בקלות או אי פעם הופכת. "שום דבר אינו קבוע כמו תוכנית ממשלתית זמנית", אמר רונלד רייגן. 

הבה נקפוץ לדוגמא: הדינמיקה הפוליטית מאחורי פעולות המק"ס בשנחאי. לפני שנתיים, המפלגה טענה שהשתמשה בטקטיקות אכזריות כדי לדכא וירוס בווהאן ובערים אחרות, ואז השתכנע בהצלחה בעולם (כלומר WHO ו-NIH) שזה עבד. ארגון הבריאות העולמי שלח מזכר שהמפלגה הייתה נכונה: זו הדרך לטפל בנגיף. שי ג'ינפינג נסע גבוה ומנגנון המדינה של סין חווה גאווה ללא תקדים כשהעולם הלך בעקבות הדוגמה הזו. והדוגמה הייתה לא רק הדיכוי עצמו אלא השיטה: דיקטטורה של "המדע". 

שום דבר מזה לא באמת היה נכון כמובן. הנתונים זויפו. התעמולה התבססה על אשליה. 

כשצצו מקרים בשנחאי, מה הייתה המפלגה לעשות? כמובן שהיא חייבת להכפיל את הישגיה הקודמים, לא הישגים אמיתיים אלא ניצחונו התעמולה. לא תהיה דרך חזרה פשוט משום שדיקטטור שפעם נחגג כגאון, סולד מלהודות בכשל, ופחות מכך לחזור לשיטה אחרת. 

מדובר בגאווה אנושית במידה מסוימת, אבל קורה עוד יותר, משהו חזק עוד יותר על המוח האנושי: מחויבות אידיאולוגית. אין דבר כל כך עקשן כמו זה; המציאות עצמה חודרת אליה רק ​​לעתים רחוקות אם בכלל. היעדר כל כבוד לפלורליזם פוליטי גזר על המשטר להמשיך ולחזור על שגיאותיו גם כאשר האבסורד והאכזריות מוצגים לראווה בפני העולם. שי ג'ינפינג והמפלגה תמיד יבחרו בסמכותה על פני מדע, שגשוג, שלום וזכויות אדם. 

הדמוקרטיה עשויה להיות לא יעילה, גדושה בשחיתות, ולעתים קרובות מפצלת שלא לצורך, בדיוק כפי שאמרו המייסדים האמריקאים, וזו הסיבה שבנו מוסדות רפובליקניים. ובכל זאת, דבר אחד יש לדמוקרטיה לומר עליה: היא מאפשרת ביקורת ואתגר. היא בונה בדיקה משלה: היא מסמיכה את דעת הקהל לקבל מידה מסוימת של שליטה ארוכת טווח על גורלם של האנשים החיים בשליטת מנהלי המדינה. זה הופך משטרים לזמניים ומאפשר שינוי בדרכי שלום, וזו הסיבה שהליברלים הישנים העדיפו דמוקרטיה על פני אוטוקרטיה. 

דיקטטורה טהורה לא מאפשרת דבר כזה. וזה מאפשר למנהלי המדינה הזדמנויות בלתי מוגבלות להכפיל ולשלש שגיאות. זה כוח לא מסומן. אף בית משפט, אף גוף מחוקק ואפילו לא דעת הקהל לא יכולים להשפיע על הכיוון שלו. זה מה שהמק"ס מתרגלת ומה שה-CDC דורש כעת. 

העובדה שהמעמד השליט בארה"ב אימץ בתחילה אסטרטגיה בסגנון סין של הפחתת וירוסים אינה מקרית. דיקטטורה היא חדשה אופנתית אבל לא פחות מסוכנת בגלל היותה כזו. 

זה הדבר המדהים ביותר לראות את המק"ס עושה זאת בשנגחאי, אפילו כשממשל ביידן דוחף באופן דומה לכוח ניהולי בלתי מפוקח בשם השליטה בווירוסים. בינתיים שאר העולם המשיך הלאה, להבין לאחר שנתיים ששימוש בכוח המדינה כדי לדכא פתוגן נפוץ (רוב כולם יחלו בקוביד) פירושו פריסת האמצעים האלימים כדי להשיג מטרה בלתי אפשרית. ובכל זאת אנחנו כאן: המעצרים הם אותם סוכנויות שניסו את הניסוי חסר התקדים הזה. 

מעט מאוד אנשים באמת רוצים לחיות בעולם שבו המדינה האדמיניסטרטיבית מפעילה את סוג הכוח הבלתי מצומצם שבו ה-CDC, ה-DOJ וממשל ביידן דוגלים כעת כהמשך לאופן שבו עשינו את ענייני הציבור על הצד הטוב ביותר. של שנתיים. המערכת הזאת הובילה לאסון. להמשיך זה יוביל לעוד אסונות. 

"המודל הסיני" (ליברליזם כלכלי בתוספת שלטון פוליטי חד-מפלגתי) מתפרק כעת בגלל חוסר הנכונות של המעמד השליט להודות בטעות ולהפוך את המסלול. הסצנות בשנחאי הן העדות לכך שהמודל הזה אינו בר קיימא, שלא לדבר על הרוע. זו לא ולא יכולה להיות הפרדיגמה החדשה. זה לא ניתן לעבודה ומסוכן מאוד. כל אדם חושב צריך לדחות את זה, יחד עם ההצהרות של ממשל ביידן שנראה שהם מאמצים את זה.



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • ג'פרי א. טאקר

    ג'פרי טאקר הוא מייסד, מחבר ונשיא במכון בראונסטון. הוא גם בעל טור בכיר בכלכלה באפוק טיימס, מחברם של 10 ספרים, כולל החיים לאחר הנעילה, ואלפים רבים של מאמרים בעיתונות המלומדת והפופולרית. הוא מדבר רבות על נושאים של כלכלה, טכנולוגיה, פילוסופיה חברתית ותרבות.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון