בראונסטון » כתב העת של מכון בראונסטון » לא כל בעיה בריאותית זקוקה לפתרון חברתי

לא כל בעיה בריאותית זקוקה לפתרון חברתי

שתף | הדפס | אימייל

בספרו שלפני ה-COVID קילג'ויס: ביקורת על פטרנליזם (2017), אויב המטפלת של המדינה, כריסטופר סנודון, מדווח על העלייה וההשפעה המזיקה של מה שהוא מכנה "אבי בריאות הציבור". אנשים אלה אינם חוקרים ופקידים מסורתיים בתחום בריאות הציבור שדאגתם להגן על אנשים מפני פתוגנים וסכנות בריאותיות אחרות שמתפשטות בצורה אינטנסיבית יותר ככל שאנשים חיים, עובדים ומשחקים בקרבה יותר ויותר זה לזה. 

במקום זאת, אבותי בריאות הציבור הם גופים עסוקים שמתמקדים במצרפים סטטיסטיים, כמו אחוז האוכלוסייה של מדינה שסובלים מהשמנת יתר, ומציעים להשתמש בכפייה ממלכתית כדי לשפר את הביצועים של המצרפים הללו.

כל מצרף סטטיסטי כזה הוא רק סיכום המצב הבריאותי של כל אחד מאנשים רבים שנחשבים לחברים בקבוצה כלשהי, כגון "אמריקאים" או "בכירים". חשוב לציין, כמעט כל תוצאות הבריאות המצטברות הנמדדות הללו נובעות מבחירות אינדיבידואליות שכל אדם בקבוצה לוקח על עצמו מרצונו ואשר משפיעות רק על כל מקבל החלטות כפרט. 

כלומר, כמעט אף אחת מתוצאות הבריאות המצרפיות הנמדדות הללו אינה תוצאה של מה שכלכלנים מכנים "השפעות חיצוניות שליליות", המתרחשות כאשר סמית' סובל נזק לא בגלל הבחירות שלו אלא, במקום זאת, בגלל בחירות שעשה ג'ונס ללא קשר לשלילה. ההשלכות של הבחירות הללו על סמית'.

בעוד שהליברלים הקלאסיים, למשל, מסרבים לסווג אפילו השמנת יתר נרחבת כבעיה של בריאות הציבור, אבותי בריאות הציבור כן מסווגים השמנת יתר נרחבת כבעיה של בריאות הציבור. הליברל הקלאסי מבין שהשמנה אינה מדבקת; כל אדם שמן בוחר בסופו של דבר לנהל אורח חיים שגורם להשמנה שלו.

לכן הליברל הקלאסי מבין שהשמנה היא בעיה פרטית של בריאות אישית - של אינדיבידואלית, ולא בעיה של בריאות הציבור. לעומת זאת, הפטרנליסט של בריאות הציבור מזנק מההתבוננות (אולי מדויקת) שחלק גדול מהציבור סובל מהשמנת יתר למסקנה שהשמנה היא אפוא בעיה של בריאות הציבור.

כפי שדירדר מקלוסקי מדגישה בצדק, הדרכים שבהן אנו מדברים - "הרגלי השפה" שלנו - חשובות. אם השמנת יתר נקראת "בעיית בריאות הציבור", הדרך בוודאי סלולה להטיל על 'הציבור' את האחריות 'לפתור את בעיית ההשמנה שלנו' - כשכמובן 'הציבור' פועל בעיקר באמצעות הממשלה. ומכיוון שלכל קבוצה גדולה של אנשים יהיו בתוכה מספר מסוים של אנשים שמתנהגים בדרכים הגורמות לפגיעה עצמית, לפטרנאליסטים של בריאות הציבור יהיה קל למצוא בתוך הסטטיסטיקה כמה "בעיות בריאות הציבור". 

ואכן, כל בחירה שיש לה השפעה שלילית על בריאותו של כל פרט שעושה את הבחירה הזו היא מקור ל"בעיות בריאות ציבוריות" כאלה, גם כאשר לבחירות כאלה אין השפעה שלילית על אנשים אחרים בקבוצה.

במוחם של אבותי בריאות הציבור, הגוף הפוליטי הופך כמעט לגוף מילולי. המצרף (כפי שמתואר בסטטיסטיקה) מטופל בדומה לישות חיה שסובלת מבעיות בריאות, שרבות מהן ניתנות לריפוי על ידי צוות הרופאים של ישות זו - כלומר, אבותי בריאות הציבור. ובמדינה עם אוכלוסייה גדולה כמו זו של ארצות הברית, מספר הבעיות הבריאותיות השונות שסבלו ממספר גדול לחלוטין של אנשים יהיה עצום, ובכך להבטיח אין סוף הזדמנויות לפטרנאליסטים של בריאות הציבור להשתמש בכוחו של המדינה לאסור ולקבוע התנהגויות של אנשים.

אבל כפי שסנודון מציין, אבותי בריאות הציבור חשים שכדי להצדיק את ההתערבויות שלהם, הם צריכים יותר מאשר להצביע על סטטיסטיקה מפחידה שנלקחה מאוכלוסייה גדולה. לפחות בחברות בעלות מסורת ליברלית - בחברות שמעניקות באופן היסטורי הערכה מסוימת ליחידים כדי לבחור בחופשיות את בחירותיהם - על פטרנליסטים לבריאות הציבור לחזק את הטענה לרשענותם על ידי שכנוע הציבור שהחלטות פרטיות לכאורה אינן באמת פרטיות. 

אבותי בריאות הציבור לפיכך מתעקשים, למשל, שאנשים שמנים הם קורבנות תמימים של שיווק טורף על ידי חברות כמו מקדונלד'ס, בעוד שמעשנים נלכדו בטקטיקות השפלות של Big Tobacco כמו גם בלחץ חברתי של פשוט להיות מוקפים בחברים שמעשנים.

לפי פטרנליסטים של בריאות הציבור, כמעט שום החלטות שמשפיעות על בריאותם של אנשים אינן באמת 'אינדיבידואלית'. כמעט כל החלטות כאלה נקבעות במידה רבה על ידי פעולות של צדדים שלישיים, או עצמן משפיעות על הבחירות של צדדים שלישיים תמימים.

שום דבר אינו אישי ופרטי; הכל פוליטי וציבורי. 

מכיוון שלפי אבותי בריאות הציבור, מגוון עצום של החלטות "פרטיות" לכאורה הן תוצאות של "חיצוניות" והן עצמן הגורמים ל"חיצוניות", עבודתם של אבותי בריאות הציבור היא בשפע, בעוד הכוח של אלה הדרישה של מומחים להגן על בריאות הגוף הפוליטי היא עצומה.

סטייה זו של בריאות הציבור הקלאסית לפטרנליזם של בריאות הציבור מדאיגה. ככל שהפטרנליזם של בריאות הציבור מגיע לשלוט בתחום, אנשים שנמשכים ללמוד ולעסוק בבריאות הציבור יתעקשו הרבה יותר להרחיב את תחום בריאות הציבור, בניגוד לחוקרים ופקידים מסורתיים בתחום בריאות הציבור. 

אבותי בריאות הציבור יצטיינו באמנות האפלה של הצגתם כ'ציבורי' - ומכאן, כיעדים הולמים של רגולציה ממשלתית - פעילויות רבות שבאופן מסורתי ונכון מובנות כפרטיות, ומכאן, כיעדים לא הולמים של רגולציה ממשלתית.

כמה מתגובת היתר ל-COVID-19 מוסברת על ידי עליית הפטרנליזם של בריאות הציבור? אני חושד בכמות עצומה. פטרנליסטים לבריאות הציבור לא רק שכבר מוכנים לפרש בחירות פרטיות ככפות "השפעות חיצוניות שליליות" על צדדים שלישיים, הם גם מיומנים במיוחד בהנחלת הפרשנויות השגויות שלהם לציבור הרחב. ולמרות שהמידבקות האמיתית למדי של נגיף ה-SARS-CoV-2 הופכת אותו לדאגה תקינה של חוקרים ופקידים קלאסיים בתחום בריאות הציבור, ההדבקות וה'פומביות' של היבטים אחרים של קוביד היו מוגזמות בניסיונות להצדיק שליטה ממשלתית מוגזמת על עניינים יומיומיים.

הדוגמה הברורה ביותר לפעילות הנחשבת באופן מסורתי כפרטית, ולפיכך, אינה נתונה כראוי לשליטה ממשלתית היא דיבור וכתיבה. כמובן, אף אחד מעולם לא הכחיש שלדיבור ולכתיבה יש השפעות על אחרים; אכן, שינוי דעתם ולבם של אנשים אחרים הוא עצם המטרה של דיבור וכתיבה רבים. 

אבל בציוויליזציה הליברלית ההנחה החזקה הייתה שיש לסמוך על אינדיבידואלים שישפטו בעצמם את הכשרון או החיסרון של כל מחשבה מבוטאת שהם נתקלים בהם. מזה זמן רב זיהינו, וחששנו בצדק, מהסכנה שבאפשרות לפקידי ממשל לפקח ולדכא ביטוי בדרכי שלום.

אולם עם COVID, ההנחה הזו נחלשה באופן משמעותי, אם לא (עדיין) התהפכה. הקונגרס האמריקאי קיים שימוע לחקור את "הנזק הנגרם מהתפשטות ומונטיזציה של מידע שגוי מקוון על נגיף הקורונה כדי לנסות ולזהות את הצעדים הדרושים לעצירת התפשטות ולקדם מידע מדויק על בריאות הציבור", בעוד פקידי בריאות ציבוריים בממשל האמריקאי ניסו לְתַזְמֵר מאמץ להכפיש את הצהרת ברינגטון הגדולה. פקיד בית ספר לרפואה של קורנל, כותב בניו יורק טיימס, בגלוי התקשר בשביל דיכוי דיבורם של רופאים שמתנגדים לקונצנזוס ה'מומחים' הרווח.

ביטוי שליו וחילופי רעיונות נתפסים כיום על ידי אליטות רבות כמקורות ל"חיצוניות" שעלולים להיות מסוכנים. ובמוחם של פטרנליסטים לבריאות הציבור, הדרך היחידה להגן על הגוף הפוליטי מלהיות נגוע קטלני במה שפטרנליסטים לבריאות הציבור עצמם רואים כאינפורמציה שגויה היא שהממשלה ידכא את התפשטות הרעיונות הוויראליים לא פחות משהיא מדכאת את התפשטות של מבנים מולקולריים ויראליים. התפתחות מבשרת רעות זו במהלך COVID בוודאי עודדה על ידי העלייה בשנים האחרונות של אבותי בריאות הציבור.

נדפס מן AIER



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • דונלד בודרו

    דונלד ג'יי בודרו, חוקר בכיר במכון בראונסטון, הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שם הוא מזוהה עם תוכנית ה-FA Hayek ללימודים מתקדמים בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה במרכז Mercatus. מחקריו מתמקדים בדיני סחר בינלאומיים והגבלים עסקיים. הוא כותב ב קפה חיאק.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון