בראונסטון » מאמרים במכון בראונסטון » 3/16: היום שיחיה בשמצה

3/16: היום שיחיה בשמצה

שתף | הדפס | אימייל

פגשנו את האויב, והם אנחנו

בעוד שאולי ארה"ב היא רפובליקה חוקתית בצורתה ובתיאוריה, מבחינת תפקוד היא התגלגלה למשהו הרבה פחות מתאים לפריחה אנושית.

אמריקה התרוממה, אפשרה ונלכדה ברובה על ידי מנגנון אבטחה בירוקרטי raison d'être התיימר להילחם באיומים בזמן מלחמה.

אבל מכונת המלחמה לא קיימת כדי לייצר ניצחון.

מכונת המלחמה קיימת כדי לייצר מלחמה.

וזה הביא את המלחמה הזו הביתה.

וזה לא מצב עניינים מועיל.

כי מלחמה היא רשות לחשוב את הבלתי מתקבל על הדעת ותירוץ לעשות את מה שאינו ניתן לסליחה.

וככל שהמשימה הזו הפכה ליותר ויותר קבועה והתרחבה לתחומים רבים של חיי שלום וחיים שלווים, "מנגנון הביטחון" הזה הפך למשהו אחר לגמרי.

היא הפכה לבסיס כוח המנציח את עצמו ולמבנה כוח משלו ו"האימפריה הנסתרת" הזו באה להשפיע יותר ויותר עמידה מנבחרי הציבור שנותנים לה פטינה של אמינות ומסכה להסתתר מאחוריה.

סוכנויות הביון ואפילו המשפט מחזיקים בכוח כמעט בלתי אפשרי לעמוד נגד.

הם העיניים והאוזניים של המדינה והם מדליפים ומתמרנים את הציבור למטרותיהם כך שפוליטיקאים שיוצאים נגדם מסתכנים לא רק באובדן ה"אינטל" כדי לראות את העולם ולבצע בחירות, אלא בהשמדה הפוליטית הנובעת מכך ש"לא הגיבו לאיום הנטען" במקרה שמשהו רע יקרה.

עוד יותר ויותר, האיבה של "המצב העמוק" הזה נראית יותר ויותר מסוכנת באופן גלוי ונראה שפחות ופחות אכפת להם מי רואה אותה. הם יזממו נגדך, יגבירו האשמות ורמיזות כדי להכפיש אותך, ויאפשרו לאחרים להחליק ללא סקוט על פעולות של הסגת גבול בוטה.

המפגש בין המודיעין לאכיפת החוק הוא אדיר.

איך אפשר להתנגד לכוח כזה שיכול לטבוע אותך בעיוורון, להעמיד אותך להתקפה והעמדה לדין בלתי צודקים, שיכסה ויאפשר את מעשי הרשע של מי שהוא בוחר להתחבר? (בעיקר בגלל שהם עושים מה שאומרים להם/ הולכים לאן שמובילים אותם...)

פרטוריאנים אלה של הממשל הקבוע הפכו לממלכים ואולי למלכים בעצמם.

זה מאוד אומר כי הדחף לפתאומי פנים וולט של פאוצ'י ושאר הצוות של טראמפ לומר "הזמן לנעול" הגיע לא מהביורוקרטיה הבריאותית אלא מהמשרד של היועץ לביטחון לאומי, שהציב את דבי בירקס ב-WH כדי לנהל את התוכנית.

כי אף פעם לא נתת למשבר להתבזבז. 

מ-9/11 עד 3/16 (התאריך של 15 ימים להאטת התפשטות) התקפות ואיומים אלו משמשים להשעיה ולהחלפת זכויות ובחירה. והסמכויות האלה לעולם לא ניתנות בחזרה. האנדרסטייט הזה גדל בעוצמה, בטווח ובהיקף.

זה תכונה מובנית של תגובת הפחד. אתה משיג אנשים בזמן שהם מפחדים ודוחף אותם מהמקום שלהם. אז אתה אף פעם לא נותן להם לחזור ולבנות מערכות ומבנים חדשים כדי למלא ולשלוט בחלל שבו היו החירויות שלהם.

ההטיה במשבר היא תמיד יותר אקשן, יותר חדירה. זה מייצג הימור חד צדדי עבור פוליטיקאים מכיוון שאם הם לא מצליחים להיכנס לתור, כל התקפה חדשה או תוצאה גרועה יכולה להיות מוצמדת אליהם.

פשוט אין עתיד לומר "היי, בוא לא נתעסק כאן יותר מדי ונרגע. זה לא עניין גדול".

כשאתה מנצח, כולם שוכחים, אבל אם אתה מפסיד, סיימת.

האסטרטגיה השלטת היא תמיד "לעשות דברים גדולים גלויים".

זו הסיבה שהתוצאות הללו כל כך צפויות.

זוהי ברירת המחדל של שיטת הפעולה החברתית וכל תכנון המשבר והמקרה, שנעשה לרוב על ידי אנשים עם ניסיון מועט או ללא ניסיון ממשי עם הנושאים העומדים על הפרק, יושבים כמו פקודה לא מפוצצת ומחכה לצאת לדרך.

כך הביורוקרטיה צומחת וזוכה לבולטות על פני הממשלה הגלויה.

זה לא משנה במי אתה בוחר או מה הם מבטיחים או באילו נושאים הם מציפים את הסנסיום שלך: עד שאתה מטפל בבעיה הבסיסית הזו, זה מסילה משומן לדיקטטורה בלתי נראית על ידי תקלה רגולטורית ואבטחה.

אתה לא יכול לסחור בזכויות למען הבטיחות.

כל הרעיון שקרי. 

עצם העובדה שהתלות הזו בתכתיב מלמעלה למטה היא צינור האש המוזן בכוח של כל בית ספר ציבורי, אוניברסיטה ותוכנית פדרלית מייצגת אולי את מבצע הדגל הכוזב הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית.

זה לא גיוון, שוויון והכלה.

זוהי דיקטטורה המאפשרת אינדוקטרינציה.

זו הייתה התכלית של המאורות שהגו את התרגול, ממש מההתחלה. (דיון מלא כאן.) 

הצהרת המשימה הבסיסית של חינוך ציבורי בארה"ב לא הייתה לעזור לילדים לגדול, אלא לעצב ילדים לכדי מה שהיה שימושי וצייתני למדינה.

הם לא נתנו לך אמונים לאמת או להיגיון או לחירות, נכון?

זה לא מקרי שאופן זה של הדבקה ממטית ננעל על "עניינים מבניים שניתן לתקן רק על ידי התערבות המדינה" ומעורר אשמה ומעורר טינה ותמיד גורם לתחושת פחד ותלות.

ואם אתה חושב שבית הספר הוא הווקטור היחיד שבאמצעותו זה נמשך, יש לי יער גשם בססקצ'ואן למכור לך.

מבריאות ועד הלוואות לנורות למכוניות, שותפות התעמולה הפרטית/ציבורית ושותפות הפאניקה להפחיד ומידע מוטעה הפכה לאחד המניעים העיקריים של ממשל פונקציונלי.

אתה יכול לראות את זה כאנשים כמו קרן שואפת הנבלים של ג'יימס בונד לבוש הקרדיגן ולהשיק "צ'טבוטים של AI" כדי להציף את הקופסה ב"עובדות" על חיסון נגד קוביד ולקבור את המדיה החברתית תחת טענות והערות מזויפות.

זה רק הולך להחמיר ככל שה-AI ישתפר.

אפשר להרחיק לכת ולטעון שהטיית מידע הפכה למטרה העיקרית של רוב הביורוקרטיה הממשלתית הקבועה ומדינת הביטחון. ה תגלית העולה מן מיזורי נגד ביידן התביעה היא סוריאליסטית.

זה אפילו יותר גרוע ממה שחשבתם...

ה-CISA (Cybersecurity Infrastructure Security Agency) הגדירה באופן מוחלט את מחשבותיהם של האמריקאים כ"תשתית קוגניטיבית" שעליהם "להגן".

הם מבקשים לא רק להשתלט על זרימת המידע ולצנזר, אלא ממש לטענות "טרום-דאנק", כלומר לצאת מול החדשות ולנסות להדוף אותן ולהכפיש אותן לפני שהן יוצאות.

שאלה כנה:

אם אנחנו לא מתכוונים לקרוא לזה "פסיון של שירותי אבטחה נגד אנחנו האנשים", אני סקרן, איך אפשר לתאר את זה? 

זה כנראה היה המקור לסיפורים האינסופיים שראינו על "פתאום" ו"זה תמיד היה נורמלי" שבני נוער ימותו מהתקפי לב ומקרישי דם ומי יודע מה עוד. זה נעשה כדי שתוכל לדעת אילו חדשות עומדות לפרוץ לפי מה שהתקשורת פתאום זינקה כאחת כדי לנרמל. 

התנהגות זו נפוצה בבריאות, באידיאולוגיות גזע ומגדר, באקלים, בכלכלה. נופים הזויים לחלוטין מוקמים כדי להבטיח ציות, כי הביורוקרטיה של מדינת הקבע תמיד תהפוך למרכיב העיקרי של עצמה וכאשר סוכנויות הביון שאמורות להיות העיניים והאוזניים של הממשלה הופכות לעצמן ומושחתות, אין סיכוי מתוך אולם המראות הזה.

כל אחד מ"הנתיבים לחופש" הללו עובר דרך "מתן יותר כוח למדינה לאסור את הבחירות שלך, לדרוש את ציותך, ולקחת את מה שברשותך ולתת אותו לאחרים באיום (או עובדה) בכוח."

כל "רישיון לפעול או עיסוק", כל "חוק אקולוגי", כל הלוואות או גיוס או תקן אסוציאטיבי, כל תוכנית של חלוקה מחדש, תיקון ודרישה: זה הכל השריר והמח של השליטה עלינו ושלנו וזה עוד ועוד. יותר שנעשו על ידי אנשים שמעולם לא נבחרו לשום דבר ורואים בזכויות לא נוחות, ולא הסיבה להקמת מדינה מלכתחילה.

זה לוקח הכל ולא מתקן כלום.

כי זו מטרתה.

זה לא נועד כפתרון; היא נועדה להסתה מתמשכת של סכסוכים חברתיים בינינו שישאירו אותנו דולקים אחד נגד השני וזועקים של חדירה מתמדת יותר כדי לרפא את אותם פצעים שהוא פתח והחמיר.

זה לא דרך קדימה; זה רעל שרוכל כתרופת פלא.

ההוראה הטוטליטרית הזו הגיעה לנקודה של סכנה חברתית חמורה וכמו בתקופות אחרות כאלה בהיסטוריה האמריקאית, עלינו לשאוף להניף את המטוטלת הזו לאחור.

והצעד הראשון הוא להבין שמטרת החינוך הציבורי והמסרים הציבוריים מעולם לא הייתה להאיר אלא לרתק.

וזה דורש מונופול ואנחנו חייבים לשבור את זה.

שחקנים אלה חוששים מעלייתה של כלכלת המוניטין כי הם יודעים שהיא תדיר אותם. הם רוצים לשחק עם אגודלים על מאזניים, לא עם שיאים שנבדקו בזמן.

וזה נופל עלינו להבטיח שזה יהיה משחק אבוד עבורם.

זה נופל עלינו להתרחק ולבנות את שלנו. 

מידע אינו חשוב מכדי שיוותרו לשווקים חופשיים ולאנשים חופשיים.

חשוב מכדי לא להיות פוטנציאל חזק מדי כדי ששובות תישאר בידיהם של אנשים שאינם אמינים, במיוחד נציגי הממשלה והממשלה.

אחד הנושאים הפוליטיים הגדולים של זמננו יהיה פירוק הסוכנויות הללו. עד שנעשה זאת, השאר רק מתלבשים בדרך לצמיתות. הם הפכו מנוגדים לעם חופשי ולרפובליקה חופשית.

בשלב מסוים צריך להבין ש"הקריאה מגיעה מתוך הבית" ושהאיום הוא לא משחק הצללים של מפלצות מפחידות אלא הידיים שמעצבות אותו.

והם הולכים לספר לנו הכל כדי להימנע מהכרה כזו מלהופיע, אבל הסיפורים כבר דחוסים וחרשים וברורים.

ויש לנו ונלמד לדרוך סביבם ונלמד על מי לסמוך.

ואנו. כלכלת המוניטין מגיעה בין אם ירצו או לא.

אז כמו בכל דבר, כשמספקים מידע: קחו תמיד בחשבון את המקור.

פורסם מחדש מאת המחבר בלוג 



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון