בראונסטון » כתב העת של מכון בראונסטון » האם סין עשתה את זה נכון?

האם סין עשתה את זה נכון?

שתף | הדפס | אימייל

נזכיר שלהסתגרות שהגיעו לארה"ב בשנת 2020 היה מקור יוצא דופן. זה היה מווהאן, סין. הניסיון של אותה עיר הפך למבחן ולמודל. ראינו את כל התמונות של ההשפעות המרושעות של הנגיף. אנשים מתו ברחובות ושקיות גופות הצטברו. 

אבל הממשלה באה להציל. זה גרר אנשים להסגר. זה נעל אנשים ליחידות הדירות שלהם. זה אסר על נסיעות. כוחה של המפלגה הקומוניסטית במלוא הדרו נפרס. הנה, הנגיף נעלם. 

כך הראתה סין את הדרך. ניל פרגוסון מהאימפריאל קולג' בלונדון התרשם וכך גם ד"ר אנתוני פאוצ'י בארה"ב, כפי שאנו למדים ממיילים שלו. פרגוסון אמר "זו הייתה מדיניות יעילה", והוסיפו: "זו מדינה קומוניסטית של מפלגה אחת, אמרנו. לא יכולנו להתחמק מזה באירופה, חשבנו. ואז איטליה עשתה את זה. והבנו שאנחנו יכולים". פאוצ'י ניהל התכתבות ענפה עם פקידים סיניים באותה תקופה. 

ההנחה הייתה כל הזמן שסין הצליחה איכשהו לדכא את הנגיף, וכך גם אנחנו צריכים לעשות. כך גם עשינו, תוך שימוש כמעט באותה טקטיקות עם הוראות השהייה בבית, הגבלות נסיעה, סגירת בתי ספר ועסקים וסיום אירועים המוניים. בסופו של דבר בארה"ב, נוצרה הסכמה שכל זה לא עובד, שעלינו ללמוד לחיות עם הנגיף שלא היווה איום תמותה על רוב האנשים מלבד הקשישים, החולשים והמופגעים החיסונית. חוץ מזה, היו לנו חיסונים וחסינות טבעיות גדלות. 

עכשיו אנחנו רואים איך נראית ומרגישה פתיחה ברוב חלקי הארץ. פאוצ'י ("אני המדע!") תחת אש, וכך גם אותם מושלים שנכנסו לפאניקה תוך התעלמות מכל החוק, הערכים והמסורות האמריקאיות של החירות כעיקרון החיים הראשון. גם אנחנו אימצנו את הדיקטטורה של הכוח/האליטה הרפואית בשם דיכוי הווירוסים, מדינות מסוימות יותר מאחרות. הוכח שאין שום תועלת רפואית ממשית לסגירות, בעוד שהעלויות הכלכליות והתרבותיות הן עצומות שאין לתאר. 

ובכן, בואו נבדוק מה מצב סין היום. מה אומר הניו יורק טיימס? מסתבר שהנעילות חוזרות במלוא עוזו. הפעם המקום הוא ביתן של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בסין, גואנגג'ואו שבחלק הדרומי של סין. הוא נעול בשם בקרת וירוסים. מיליונים הוכנסו להסגר, נבדקו, ננעלו בבתיהם. כל זה בגלל הגרסה החדשה והטובה ביותר, מהודו שקיבלה את השם דלתא. 

ה"טיימס" כותב על כך כפי שעשה על ווהאן לפני שנה וחצי שלמה: "שכונות תחת סגר קפדני. אלפים בהסגר. מיליונים נבדקו תוך ימים ספורים. כניסות לחו"ל ננעלו במשך שבועות ולפעמים חודשים. סין עקבה אחר וריאציות של נוסחה זו להתמודדות עם נגיף הקורונה במשך יותר משנה - והתפרצות חדשה מעידה שהן עשויות להיות חלק מהחיים הסיניים עוד זמן מה".

המסלול והמעקב שוב נמצאים בפעילות מלאה: "העיר בדקה למעשה את כל אוכלוסייתה של 18.7 מיליון בין ראשון לשלישי, חלקם בפעם השנייה. זה גם הכניס שכונות עם יותר מ-180,000 תושבים לסגירה מוחלטת, כאשר כמעט אף אחד לא הורשה לצאת למעט בדיקות רפואיות".

ישנן מספר שאלות שאנו צודקים לשאול. 

ראשית, מה קרה לדיכוי הגדול של ינואר 2020? האם המק"ס מוכנה להודות שזה לא עבד? ברור שלא. למרות זאת, חידוש הנעילה מדבר בעד עצמו, ומעלה שאלות חדשות מדוע ארה"ב (ושאר העולם) העתיקו את סין מלכתחילה. 

שנית, אם הנעילה הראשונה לא הבריחה את הנגיף, מה זה אמור להשיג? אין ספק שאנחנו יכולים להתבגר, להתחכם ולהכיר שוירוסים לא מפחדים איכשהו מממשלות. כל וירוס שהיה קיים אי פעם עדיין קיים, חוץ מאבעבועות שחורות ומזיק כבשים שהושמדו באמצעות חיסונים ומאמצים הרקולניים במשך עשורים רבים. ישנן סיבות מיוחדות לכך שזה קרה באותם מקרים, בעוד שזה לא סביר שיקרה אי פעם עם נגיפים נפוצים ורב-משתנים. 

שלישית, מדוע פורסים נעילות במקרה הספציפי הזה? האם הנגיף פוגע באנשים ברחוב? צריך להגיע לסוף המאמר של הניו יורק טיימס כדי לראות שבכל מחוז גואנגג'ואו רק 157 אנשים נמצאים בבית החולים עם הנגיף ויש רק 10 מקרים חדשים ביום מתוך אוכלוסייה של 126 מיליון אנשים - 0.0001%. בינתיים, מד העולם עדיין מראה סין כולה הייתה שטוחה לחלוטין במקרים ומקרי מוות. 

אני לא אחד של תיאוריות קונספירציה, וביליתי שנים רבות בקריאת ה"ניו יורק טיימס" על הערך הנקוב (תקל עליי). אבל כל הסיפור החדשותי הזה מתחיל לגרום לי לתהות. איך אנחנו יכולים לדעת בוודאות שזה לא רק תיאטרון כדי להפחיד את האמריקנים להיכנס שוב? נראה שזה עובד בפעם הקודמת. למה לא לנסות שוב? עד כמה האמריקנים טיפשים? 

אני רק אציין שבאותו יום שבו הגיעה הידיעה על הנעילה בסין לארה"ב, הרדיו הציבורי הלאומי ניהל סיפור גדול על גרסת הדלתא בחופשיות כאן בבית. בינתיים, ידידנו הוותיק ד"ר פאוצ'י נתן ראיון ואמר "הגרסה של הדלתא מהווה כיום יותר מ-6% מהמקרים הרצפים בארה"ב. זהו מצב, כפי שהיה באנגליה" לפני שזה כביכול השתלט. "אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות בארצות הברית", אמר פאוצ'י.

אני לא יודע אבל זה הכל קצת הרבה. למרבה המזל, רוב האמריקנים הוציאו את החומר הזה לפני חודשים. כמה פאניקה ממחלה מישהו באמת יכול לסבול? יש יותר מדי אושר חסר מסכות בחיים בזה היום כדי לדמיין שהאמריקאים יחזרו. אני די בטוח. 

לגבי הנעילה המלאה, אני באמת לא יכול לדמיין שאנשים ישלימו עם זה יותר. אולי זה הכל על הדחף לחיסון אוניברסלי למרות שמחקרים חדשים יוצאים מיום ליום המאשרים את כוחן של חסינות טבעיות אפילו על הגרסאות. אתה יכול לחפש כל היום ולא למצוא אף מילה מד"ר פאוצ'י על זה. 

בכל מקרה, הצד החיובי של התעמולה הזו מסין, אם זה מה שזה, הוא שכל אחד יכול עכשיו לומר בוודאות שהמודל הסיני של דיכוי מחלות לא עבד כאן או אפילו בסין. הקבוצה היחידה שנראה כי נהנית מהמודל הזה של בקרת וירוסים היא הממשלה עצמה. מדוע כל אחד במדינה שקוראת לעצמה חופשית צריך להשלים עם השטויות האלה היא השאלה האמיתית.



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • ג'פרי א. טאקר

    ג'פרי טאקר הוא מייסד, מחבר ונשיא במכון בראונסטון. הוא גם בעל טור בכיר בכלכלה באפוק טיימס, מחברם של 10 ספרים, כולל החיים לאחר הנעילה, ואלפים רבים של מאמרים בעיתונות המלומדת והפופולרית. הוא מדבר רבות על נושאים של כלכלה, טכנולוגיה, פילוסופיה חברתית ותרבות.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון