בראונסטון » מאמרים במכון בראונסטון » חקיקה היא תפוס אותי אם אתה יכול

חקיקה היא תפוס אותי אם אתה יכול

שתף | הדפס | אימייל

בסוף השבוע הזה הייתי במערב ניו יורק לאירוע התרמה שזוג מקסים אירח עבורי על מנת לסייע בכיסוי העלויות של תביעת "מחנה ההסגר" שלי בה טיפלתי פרו בונו כל השנה.

זה היה אחר צהריים נהדר של נאומים אינפורמטיביים ואחריו מפגש שאלות ותשובות בסגנון דיון פאנל. הצטרף אלי לבמה התובע הראשי שלי בתביעה, הסנאטור ג'ורג' בורלו, ראש העיר דב רוג'רס (שעמד על תקנת ההסגר עם הכפר שלה בזמן שנלחמתי בו בבית המשפט), חבר האסיפה סטיב האולי (חבר האסיפה המקומי של מחוז זה). שתומך בענייננו ובא לקבל את פני הקהל), ואת חבר הכנסת דייב דיפייטרו שהוא גם תומך בתביעה שלנו. 

הנאומים היו נהדרים - גדושים בתובנות חדות על המתרחש מאחורי הקלעים בממשלתנו, ובמיוחד במסדרונות בניין הקפיטול באלבני. דבר אחד שבאמת פגע בי היה משהו שאמר חבר האספה דיפייטרו, ולכן אחלוק אותו איתך, בעוד רגע. 

הערה קצרה לפני שאעשה זאת: אני רוצה לציין שמהיום הראשון של כל זה, תמיד אמרתי שזה לֹא על פוליטיקה. זה לא קשור לדמוקרטים נגד רפובליקנים, ליברל נגד שמרנים... זה בערך זכויות אדם בסיסיות.

נכון לכתיבת מאמר זה, מכל הנאומים, המצגות והראיונות שעשיתי במהלך 2.5 השנים האחרונות (ועשיתי כל כך הרבה שממש איבדתי את הספירה), מעולם לא דיברתי בפומבי על השתייכותי הפוליטית. לא פעם אחת. למה לא? כי זה לא רלוונטי לעבודה שאני עושה כדי לשמור על החוקה שלנו ואורח החיים שלנו. וכך, כשאתם קוראים את המאמר הזה, הבינו שהמידע שאני נותן לכם כאן לגבי השתייכותם הפוליטית של הפוליטיקאים הוא עובדה - אלו המפלגות שהם משתייכים אליהן. (לדוגמה, Kathy Hochul היא דמוקרטית. לטיטיה ג'יימס היא דמוקרטית. רוב על של בית המחוקקים שלנו בניו יורק הם דמוקרטים. וכן הלאה).

בחזרה לסיפור ששיתף חבר הכנסת דיפייטרו במהלך נאומו.

הוא סיפר סיפור על כך שכאשר נבחר לראשונה לאסיפת ניו יורק לפני שנים רבות, הוא היה בקומת האסיפה והמחוקקים דנו בהצעת חוק שהועלתה על ידי הדמוקרטים. הצעת החוק הייתה בלתי חוקית לחלוטין ואינה חוקתית, וכך אמר חבר הכנסת דיפייטרו לאחד מעמיתיו הדמוקרטים, בעצם:

אתם לא יכולים לעשות את זה. זה לגמרי לא חוקתי!

התגובה שקיבל מעמיתו הייתה:

אחת וחמש, דייב. אחת וחמש.

חבר האספה דיפייטרו הסביר לנו שכאשר הוא היה חדש בפוליטיקה של אלבני באותה תקופה, הוא לא הבין מה זה אומר. אז באופן הגיוני, הוא שאל את המחוקק הדמוקרטי למה הוא מתכוון בזה. תגובתו הייתה בלתי אמינה, שכן הוא הסביר לחבר הכנסת דיפייטרו שבעצם:

אנחנו יודעים שזה לא חוקתי. לא אכפת לנו. זה ייקח אותך (רפובליקנים) אחד מיליון דולר (1,000,000 דולר) ו חמש שנים לתבוע אותנו ולבטל את זה כבלתי חוקתי.

חבר האספה דיפייטרו היה המום. כמוני כששמעתי אותו מספר את הסיפור הזה. כפי (אני מקווה) שאתה עכשיו בזמן שאתה קורא את זה. כיצד יכלו נבחרי הציבור הללו להתעלם באופן כה חוצפני משלטון החוק, ולהתנער משבועתם לקיים את החוקה? לא פחות מפחידה העובדה שהגישה הזו נמשכת גם היום בשלטון החד-מפלגתי שאנו רואים באלבני, שם לדמוקרטים יש רוב על בשני בתי המחוקקים שלנו, ו יש להם את המושל.

הסיפור הזה ששיתף חבר האספה דיפייטרו עם הקהל באמת מהדהד אותי. למה? ובכן, כי כשאני נושא נאום, בין אם בניו יורק ובין אם בכל אחת מהמדינות האחרות שבהן נאמתי, הנקודה מספר אחת שאני מנסה לומר היא שהממשלה שלנו יוצאת משליטה. הפכנו להיות "אומת רגולציה" נשלט על ידי עריכות במקום על ידי חוקים שנחקקו כהלכה על ידי נבחרי הציבור שלנו בבית המחוקקים. הממשלה שלנו, ברמת המדינה כמו גם ברמה הפדרלית, קיבלה על עצמה גישה מסוכנת מאוד של...

תפוס אותי אם תוכל!

זה המקום שבו הממשלה עושה דברים שהם יודעים היטב שאין להם את הכוח לעשות, ובכל זאת הם עושים את זה בכל מקרה! חוקה תהיה ארור. אזרחים יהיו ארורים. דוגמה לכך שראינו ברמה הפדרלית הייתה מורטוריום הפינוי של ביידן שהטיל על בעלי בתים בפריסה ארצית שהוציא באמצעות ה-CDC.

זה היה לגמרי לא חוקי. ביידן והממשל שלו ידעו זאת. הם אפילו הכירו בכך בפומבי. ובכל זאת הוא עשה זאת בכל מקרה, ונדרשה פסיקה של בית המשפט העליון של ארצות הברית כדי לבטל אותה. הייתי אורח ב מחוץ לנתיב החגורה בזמנו כדי להסביר את המצב המזיק הזה. ה הקישור לראיון הזה נמצא כאן אם אתה רוצה פרטים נוספים.

ברמת המדינה, כאן בניו יורק, דוגמה אחת כזו ל"תפוס אותי אם אתה יכול"הממשלה הבורחת היא תקנת "הליכי הבידוד וההסגר" הטוטליטרית של Kathy Hochul שהושבתה בהצלחה לפני מספר חודשים. כתבתי בהרחבה על התביעה ההיא, ועל הערעור המיועד של הוכול והתובע הכללי לטיליה ג'יימס. אתה יכול קרא עוד על כך כאן אם אתה רוצה פרטים נוספים, או שאתה יכול לצפות בראיון שלי ב- חדשות NTD עם סינדי דרוקייר.

יש עוד דוגמאות רבות לעקשן והמסוכן הזה"תפוס אותי אם אתה יכול" תופעה. אתה יכול לקרוא עוד על זה באחד המאמרים הקודמים שלי כאן

הנקודה הבסיסית היא שאנחנו לא יכולים להמשיך להישאר בהגנה. אין מספיק עורכי דין כמוני כדי להילחם בכל התקנות והחוקים הבלתי חוקיים להפליא שהממשלה שלנו מוציאה בשיעורי שיא. גם אם היה שפע של עורכי דין בעלי דעות דומות, הבעיה השנייה היא שתביעות משפטיות לוקחות זמן, הרבה זמן. וכן, תביעות לוקחות כסף. ובזמן שהתביעות מתנהלות, אנשים נפצעים בינתיים. זה לא בר קיימא. אנחנו צריכים לשנות את הפרדיגמה!

פורסם מחדש מאת המחבר המשנה



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם Brownstone