בראונסטון » בראונסטון ג'ורנל » מאסק מסרב להציל את טוויטר מעצמו 
אילון מאסק טוויטר

מאסק מסרב להציל את טוויטר מעצמו 

שתף | הדפס | אימייל

השאלה הוכרעה לבסוף: אילון מאסק סירב לקנות את טוויטר. הצעתו הראשונית בסך 44 מיליארד דולר הייתה מותנית באמיתות ובשקיפות של המסמכים הארגוניים של החברה. 

זה לא שונה מהחוזה ששמתם על בית: הבדיקות עדיין נשארות. אם הבסיס נסדק - או, גרוע מכך, אם הבעלים חוסמים את הפקחים אפילו לבחון את השאלה - העסקה מושבתת. 

השמיים מכתב מעורך דינו של מאסק מבהיר בצורה מוחלטת וכואבת שטוויטר לא שיתפה פעולה. 

"טוויטר לא סיפק מידע שמר מאסק ביקש במשך כמעט חודשיים על אף ההבהרות החוזרות והמפורטות שלו שנועדו לפשט את הזיהוי, האיסוף והחשיפה של טוויטר של המידע הרלוונטי ביותר שהתבקש בבקשותיו המקוריות של מר מאסק".

יש כאן הרבה בעיות, אבל המרכזית שבהן נוגעת ל-mDAU או למשתמשים פעילים יומיומיים הניתנים למונטיזציה. הם טוענים ל-217 מיליון, כמעט מחציתם מתחברים מדי יום, ורק 5% מהם בוטים. כדי לנהל אותם, יש בטוויטר 7,500 עובדים שמרוויחים שכר ממוצע של 121,000 דולר בשנה. 

בכנות, אם אתה טוען שיש לך מכונת קסם שמציגה מחשבות אקראיות של כל מי שממיר איכשהו את תשומת הלב החולפת של אנשים לרווחים - ומעסיקים אנשים רבים במשכורות כה גבוהות שגורמים לכל זה לקרות - מוטב שתהיה בטוח שאתה יכול לייצר אמין מספרים כדי להוכיח זאת. 

טוויטר מעולם לא עשה זאת. 

אולי הבסיס נסדק ואולי לא. אבל כשהבעלים לא נותנים לך לאמת, יש סיבה להתרחק. 

זה יהיה נחמד לדעת את מחשבותיו האמיתיות של מאסק. אני חושד שאלון הסתכל מקרוב על בזבזן הזמן המהולל הזה של המעמד השלטוני ומצא נפילות עצומה, רווחיות נמוכה, מספרים מנופחים בטירוף בנוגע לשימוש, וצוות מרושע ויקר ששונא את הקרביים שלו, תוך שהוא מתנגד לחופש הביטוי ולערכים של רוב הרגילים. אנשים אמריקאים. 

למה שהוא יטרח? 

כל זה תזמון מוזר שהחברה תכריז פתאום על קיצוצים מסיביים בשכר שלה, החל מהצוות המוקדש לגיוס עבודה. נראה שהכוונה היא לצוות משאבי האנוש, שהוא ללא ספק עצום, אבל ניקוז נטו על כל חברה שמחפשת רווחיות. אולי המהלך הזה נעשה בתגובה למאסק - בוא ננקה את הבית לפני שהבעלים החדש ישתלט עליו - או אולי הוא נחוץ בגלל מצב כספי גרוע. 

בכל מקרה, מאסק יכול היה להאמין שהחברה כולה היא כלב שהוא לא רוצה לאמץ. 

בינתיים, נראה כי טוויטר קבעה תביעה משפטית עם אלכס ברנסון, מבקר מוקדם של מדיניות קוביד שלאחר מכן נאסר על פרסום...עובדות. תנאי ההסדר סודיים אך הם הביאו להחזרתו. עם זאת, באותו יום, טוויטר יצאה לטיהור אגרסיבי של חשבונות אחרים שהעזו לפרסם עובדות בסיסיות במיוחד על יעילות קוביד וחיסונים. 

שוב, למה שאסק בכלל יטרח? יש הרבה פרויקטים אחרים שזכו לתשומת לב שלו שיכולים להרוויח כסף. בנוסף, ייחסך לו המטרד האולטימטיבי של התמודדות עם אלפי אנשי צוות זכאים ובעלי שכר מופרז, ששתו עמוק מהבארות האידיאולוגיות הערות של התיאוריה הפוסטסטרוקטורליסטית של אייבי-ליג. 

הוא אולי חולם לפטר 90 אחוז מהם - אני חולם אותו דבר - אבל מה זה משיג? 

מה עתיד החברה הזו ואחרות כמוהן שחיו מהתלהבות, אשראי זול ומעמד המשפיען שלהן, תוך ערפול הנתונים הבסיסיים החשובים ביותר? אנחנו יודעים שפייסבוק, יוטיוב ורבים אחרים כבר נתפסו כשהם עושים הגזמות פרועות לגבי ה-mDAUs שלהם. הגיוני שטוויטר אשמה באותו דבר. 

מה זה אומר על החברה? אנו רואים התגלגלות של מיתון אינפלציוני מוזר מאוד המשלב אבטלה נמוכה, ירידה בכוח הקנייה, ירידה בביקוש לסחורות ושירותים, אמון נמוך של משקיעים, בתוספת מצוקה פיננסית גוברת שמעלה שאלות רציניות לגבי האם המודל הכלכלי הבסיסי של חברות פרופיל כמו טוויטר הן בר-קיימא. 

ג'ורג' גילדר חזה את הסוף של גוגל, חברה אחת ששמה הוא פורס כסטנד-אין לשלל טיסנים גבוהים השולטים ב-Big Tech כיום. איך בדיוק הם ינשכו את האבק תמיד הייתה שאלה. זה יהיה שיא האירוניה לראות את כולם מתים מעצם הכוחות שהעניקו להם רווחיות כה גבוהה ב-2020 ו-2021: התגובה המגיפה שגייסה את בסיס המשתמשים שלהם מהעולם האמיתי לחיי המחשב הנייד. 

ועם זה מגיעה שאלה מהותית יותר: עד כמה פגיע מעמד היתר הזה להרדמה על ידי יסודות כלכליים? 

לדוגמה, כשהמעמד המנהלי מנסה להחזיר את כולם למשרד, מעמד היתר של עובדי עובדים עצלנים ומשלמים מדי מתנגד בכל האכזריות שאפשר לצפות מפרולטריון זכאי שכזה. הם פשוט לא יחזרו. הם מעדיפים את חיי הפיג'מה. זה יותר נוח. זה גם בטוח יותר מכיוון שבאי הגעה למשרד, אפשר להסתתר בקלות רבה יותר מפיקוח ניהולי. 

נכון לעכשיו תפוסת המשרדים בערים הגדולות היא רק 45% ממה שהייתה לפני התגובה למגיפה. מה שבטוח, רבים מהאנשים האלה ניסו לחזור. הם נלחמים בתנועה. הם נוסעים ברכבת התחתית המסוכנת. הם משלמים מחיר יקר על הדלק. ואז הם משלמים כדי לחנות. ואז לאכול אוכל רע לארוחת צהריים. ומה הם עושים במשרד? אותו הדבר בדיוק שהם היו עושים אחרת בבית. הם נרפים הלוך ושוב לעובדים אחרים. 

לא משנה אם בן השיח נמצא במרחק של 5 רגל או 500 מייל. הכל אותו דבר בכל מקרה. 

הסיבה העיקרית לחזרה למשרד היא להתרועע עם עמיתים לעובדים. אבל זה לא באמת עושה עבודה, נכון? אז זו בעיה. המיתוס הגדול שכולם מסתובבים יחד בחדרי קערות דגים יוביל לאיזשהו סיעור מוחות סינרגטי נחשף כשקר נוסף שמקודם על ידי ספרי ניהול מזויפים שאומרים בשדה התעופה. 

לכן, העובדים מציעים כל תירוץ להתרחק. הטוב ביותר - "נחשפתי לקוביד אז אני בהסגר" - מתחיל להיות מעופש. המחיר הגבוה של בנזין עשוי להיות הבא ברשימה. בלי קשר, להחזיר אנשים למשרד נראה לא מוצלח, מה שמעלה שאלות רציניות לגבי מה קורה לגורדי השחקים האלה שנועדו לעולם שלפני 2020?

אנחנו מדברים היום הרבה על המחסור בכוח אדם ושיעור האבטלה הנמוך. האם נוכל לקבל כאן קצת כנות? המחסור נועד לעבודות שהרבה אנשים לא רוצים. הם בתעשיות השירות, האירוח, העולם הפיזי, העבודה שדורשת למעשה עבודה וכישורים אמיתיים. כשאתה מניף תואר מהודר ומאמין ששש ספרות הן זכותך המלידה, לא תיקח את העבודות האלה. בגלל זה יש מחסור בעובדים. 

במילים אחרות, אנחנו צריכים אנשים שיתקנו מכוניות, יעבירו סחורות מנמלים לחנויות, יהפכו את החדרים בבתי מלון, יכינו את החביתות ויציבו קיר גבס בבתים חדשים. אלה דורשים מיומנויות ולמעשה להזיז את הגוף של האדם, וזה אימה לדמוגרפיה מתחת לגיל 40 שחקרה את האנתרופולוגיה ואת ההיסטוריה של הדיכוי החברתי של כולם במהלך החופשה בת ארבע שנים במימון חובות שאנו מכנים קולג'. 

היכן שיש עודף הוא במגזר הנפוח של עבודות בולקורן הדורשות כ-20 דקות בסך הכל של זמן מעורב ביום. אלה העבודות שכולם רוצים, אבל עד כמה הן באמת בנות קיימא במהלך מיתון אינפלציוני? 

נראה שאלון מבין את זה. החברות שלו עושות דברים אמיתיים, לא דברים מזויפים. הוא כנראה מבין שרוב החברות הללו זקוקות לשינוי מבני מסיבי, הן בכוח האדם והן בהשקפת העולם. 

תחזית: יש תקופות קשות לפנים למחשבי הלפטופ הארגוניים שכן חברות אלו נאלצות להפוך לרווחיות או לפשוט רגל. וזה יוביל למשבר מסיבי ולדמורליזציה של דור שלם שלימדו שכל אחד עם הסמכות והקשרים הנכונים יכול להתעשר לנצח בלי לעשות ליקק של עבודה אמיתית. 

עשרות שנים של מימון חובות יצרו מעמד יתר מקולקל באמריקה שלימדו אותו לשנוא קפיטליזם וגם להאמין שהם וחבריהם יכולים לנצח להרוויח זרם הכנסה גבוה מפירות השיטה הזו. יכולה להיות התעוררות גסה והיא יכולה לבוא במוקדם ולא במאוחר. הם רצו איפוס נהדר והם הולכים לקבל את זה טוב וקשה. 

כעת טוויטר מתמודדת עם בעיה רצינית. מי הקונה הבא ומדוע שהמסיבה הזו תהיה פחות קפדנית? אולי גם משקיעים צריכים להיות קצת יותר ביקורתיים. 



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • ג'פרי א. טאקר

    ג'פרי טאקר הוא מייסד, מחבר ונשיא במכון בראונסטון. הוא גם בעל טור בכיר בכלכלה באפוק טיימס, מחברם של 10 ספרים, כולל החיים לאחר הנעילה, ואלפים רבים של מאמרים בעיתונות המלומדת והפופולרית. הוא מדבר רבות על נושאים של כלכלה, טכנולוגיה, פילוסופיה חברתית ותרבות.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון