בראונסטון » כתב העת של מכון בראונסטון » תרבות הפיחות, ההרס והאצילה

תרבות הפיחות, ההרס והאצילה

שתף | הדפס | אימייל

זה היה שבוע של ספין, כאשר כל מתנצל במשטר הבטיח לציבור שהאינפלציה משתפרת. רק תראו את קו הטרנדים הנפלא! בהערות השוליים מוצאים את האמת: זו הייתה ירידה זעירה ובעיקר מסיבות טכניות והסיבה העיקרית לירידה כבר נעלמה ממגמות המחירים. 

הטענה החדשה: האינפלציה תרגיז אותנו לעוד קצת זמן אבל תירגע בעוד כמה חודשים. הכל באשמת פוטין, פלוס הנגיף. בכל מקרה, הנשיא פועל לתיקון זה. 

האם אי פעם תעמולה פוליטית בנושא זה הייתה כל כך לא יעילה? 

מדד מחירי היצרן שיצא אתמול משרטט תמונה ברורה יותר. זה עגום. זה לא מגלה ריכוך כלל. למעשה, זה מראה שיש הרבה עליות מחירים בהמתנה. הנה השינוי משנה לשנה ב-PPI לפי סחורות 2013 עד היום. 

זוכרים איך בשנה שעברה אנשים רבים הגיעו סוף סוף למסקנה שעלינו ללמוד לחיות עם קוביד? זו הייתה בחירה חכמה כי לא הייתה שום דרך ששיטת הדיכוי בסגנון סין תוכל לעבוד. 

ובכן, הנה אנחנו עכשיו עם מגיפת אינפלציה הניתנת למניעה וההבנה שעלינו ללמוד לחיות עם האינפלציה. בקרוב אולי נבין שעלינו לחיות עם מיתון בו זמנית. 

אבל מה זה אומר? 

ההשפעה תורגש לא רק במונחים כלכליים אלא בתרבות. האינפלציה גורמת לקיצור אופקי זמן כלל החברה. 

חיה להיום 

בואו נסקור כמה יסודות. 

כל החברות נולדות עניות נואשות, נגזר עליהן לחיות מחיפוש מזון ופשוט להסתדר. שגשוג נבנה באמצעות בניית הון, שהוא המוסד המגלם חשיבה קדימה. 

כדי לעשות הון צריך דחיית צריכה: צריך לוותר על חלק מהיום כדי ליצור כלים שמאפשרים יותר צריכה מחר. משמעות הדבר היא משמעת ואוריינטציה עתידית. וזה אומר, מעל הכל, חיסכון שניתן להשקיע בפרויקטים פרודוקטיביים. רק דרך הדרך הזו יכולות להתעשר חברות. 

מרכיב מרכזי בכך נוגע ליציבותו של אמצעי החליפין. ולא רק יציבות: מטבע שעולה בערכו לאורך זמן ממריץ חיסכון ובכך השקעה לטווח ארוך. סוף המאה ה-19 סיפקה דוגמה טובה לכך. תחת תקן הזהב, הכסף צמח ליותר ערך עם הזמן, ובכך תגמל חשיבה לטווח ארוך והחדיר את ההשקפה הזו לתרבות בכללותה. 

לאינפלציה יש השפעה הפוכה. זה מעניש את ההצלה. היא כופה עונש על התנהגות כלכלית המכוונת לעתיד. זה אומר גם להרתיע מהשקעה בפרויקטים ארוכי טווח, שזה כל המפתח לבניית חלוקת עבודה מורכבת ולגרום לעושר להגיח מהזבל של מצב הטבע. כל פיסת אינפלציה מקצצת את הכיוון העתידי הזה. אינפלציה יתר הורסת את זה לחלוטין. 

לחיות למען היום הופך לנושא. לקחת את מה שאתה יכול להשיג עכשיו הוא השיטה והנושא. תופס ומוציא. אתה יכול גם בגלל שהכסף רק יורד בערכו והסחורות נמצאות בחסר מתמיד. עדיף לחיות קשה וקצר ולשכוח את העתיד. היכנס לחובות אם אפשר. תן לפיחות עצמו לשלם את המחיר. 

ברגע שהגישה הזו מושרשת בחברה משגשגת, מה שאנו מכנים ציוויליזציה מתגלגל בהדרגה. אם האינפלציה נמשכת, חשיבה לטווח קצר יכולה להרוס הכל. 

זו הסיבה שהאינפלציה היא לא רק עליית מחירים. מדובר בירידה בשגשוג, בהענשת חסכון, בהרתעת אחריות כלכלית ובתרבות שמתפרקת בהדרגה. 

גורם נוסף לצמצום אופקי הזמן הוא חוסר היציבות המשפטית. זה היה הדאגה הראשונה שלי כאשר הנעילה החלה לפני 26 חודשים. למה שמישהו יפתח עסק אם ממשלות יכולות פשוט לסגור אותו מתוך גחמה? למה לתכנן את העתיד כשהעתיד הזה יכול להרוס במשיכת קולמוס?

יש כאן קשר לעלייה העצומה בגניבות קטנות ובפשיעה האמיתית ברחבי הארץ. גניבה ופגיעה באחרים משקפת אופקי זמן קצרים. מדובר בקבלת משהו עכשיו, ללא קשר להגינות ולמוסר. באופן זה, לפיחות המוניטרי יש קשר לעלייה בפשיעה. 

ברנט אורל דיווחים על הספרות הכלכלית:

כנסו לקרימינולוג ריצ'רד רוזנפלד - פרופסור אמריטוס באוניברסיטת מיזורי-סט. לואי שבילה את חלקו הגדול של העשור האחרון במחקר הסברים למגמות הפשע בארה"ב. בשנת 2014, רוזנפלד הציע תשובה חדשה ל"פרדוקס המיתון הגדול" שהתמקד לא באבטלה או באי שוויון אלא באינפלציה. 

בדומה למיתון של 2008-10, השפל הגדול ראה עלייה באבטלה וירידה בשיעורי הפשיעה בהקשר של דפלציה חדה. לעומת זאת, בשנות ה-1970, כאשר האינפלציה והאבטלה השתלטו במקביל - עידן ה"סטגפלציה" - שיעורי הפשיעה עלו. נראה כי אינפלציה, לא מצוקה כלכלית כללית, היא האשמה מאחורי הפשיעה הגואה.

מחקר ההמשך של רוזנפלד על אינפלציה ופשע תמך במסקנתו הראשונית. בשנת 2016, הוא מצא שרק לאינפלציה היו השפעות עקביות וחזקות לטווח הקצר והארוך על שיעורי הפשיעה ברכוש הלאומי. בשנת 2019, הוא דיווח כי ניתן להרחיב את התוצאות הללו לרמת העיר, שוב מאשר כי לאינפלציה יש השפעות משמעותיות על שיעורי הפשיעה ברכוש. והשנה, הוא פרסם מאמר חדש המציג את א אסוציאציה משמעותית בין אינפלציה לשיעורי רצח, במיוחד בקהילות מוחלשות יותר מבחינה כלכלית.

אנשים רבים הניחו שהדרך החדשה הזו תהיה קצרת מועד. אין ספק שהפוליטיקאים יתחכמו ויעצרו את הטירוף. בוודאות! באופן טרגי, זה הלך והחמיר. ההוצאות וההדפסה החלו והתגברו עם הזמן. זו הייתה סערה מושלמת של טירוף צרוף, ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר הכי גבוה שאפשר. 

ציר ההיסטוריה 

אנחנו צריכים לדבר בכנות על מה שקורה לכלכלה העולמית. זה לא רק על שבירה של שרשרת האספקה. את אלה אפשר לתקן. לא מדובר רק באינפלציה שמשפיעה על כל מדינה. אנו חיים בתוך מהפך מהותי של העולם כולו. 

הסכנה היחידה הגדולה ביותר לשגשוג העולמי מגיעה כעת בצורה של הריסות הרסניות וטרגיות עמוקות של המדינה שאמורה הייתה להוביל את העולם בתחום הפיננסים והטכנולוגיה: סין. המדינה היוותה 18% מהתמ"ג העולמי ושליש מתפוקת התעשייה. החודשיים האחרונים העמידו את העתיד הזה בספק. כל העולם יסבול. 

הצרות שם עקבות עד למעלה. כששי ג'ינפינג נעל את ווהאן, העולם חגג לו על השגת מה שאף מנהיג אחר בהיסטוריה לא השיג: מיגור נגיף במדינה אחת. אפילו עכשיו הוא זוכה לשבחים על כך. שאר העולם הלך בעקבותיו, ואליטות בכל המדינות אמרו שהדרך הזו היא העתיד. 

כעת הנגיף משוחרר בכל הארץ, ושיטות ההדברה מתעצמות. זה מוחץ את הצמיחה הכלכלית ומאיים כעת על שפל כלכלי אמיתי במדינה שרק לפני כמה שנים נתפס כמנוע הכלכלי הגדול בעולם. זה באמת המקרה ששי ג'ינפינג שם את הגאווה האישית שלו מעל לרווחתם של כל האנשים בסין. המדענים בארץ יודעים שהוא טועה בעניין הזה אבל אף אחד לא יכול להגיד לו. בנוסף יש לו בחירות מתקרבות והוא לא בעמדה להפוך את המסלול. 

אנחנו לא באמת יכולים לסמוך על הנתונים שיוצאים מסין, אבל באופן רשמי שיעור ההידבקות במדינה זו הוא מהנמוכים בעולם. מיליארדי אנשים נוספים צריכים לקבל את הבאג ולהחלים כדי שיהיה להם משהו קרוב לחסינות עדר. המשמעות היא שהסגרות הן הדרך לשנים הבאות כל עוד המשטר הנוכחי נשאר בשלטון. 

השגשוג האמריקאי במשך עשרות שנים נשען על: אינפלציה נמוכה יחסית, כללי משחק יציבים למדי והרחבת הסחר עם העולם וסין בפרט. שלושתם נמצאים בסוף. כן, זה שובר לב לראות את הכל מתפתח. 

חבר אמר לי את זה טוב אתמול. סגרנו את העולם לשנה או אפילו שנתיים ובמהלך הזמן הזה, שוק המניות פרח והכסף הגיע לחשבונות הבנק שלנו כמו בקסם. זה נראה כאילו הממשלה יכולה לעשות הכל ושום דבר לא ישבר.

עכשיו אנחנו מתעוררים לעולם שבו השבירה נמצאת בכל מקום. מסתבר שלממשלות אין שרביטים קסמים להתריס נגד המציאות של סיבה ותוצאה בעולם הזה, וזה חל גם על בריאות הציבור, הכלכלה והתרבות. כאשר משטר קורע את החוכמה המלומדת של הדורות, ודוחה את המדע הבסיסי כמיושן, יש מחיר כבד לשלם. כתוצאה מכך, אנו מוצאים את עצמנו במסלול שלא סביר שיתוקן במשך זמן רב. 



פורסם תחת א רישיון בינלאומי של Creative Commons ייחוס 4.0
עבור הדפסות חוזרות, נא להחזיר את הקישור הקנוני למקור מכון ברונסטון מאמר ומחבר.

מְחַבֵּר

  • ג'פרי א. טאקר

    ג'פרי טאקר הוא מייסד, מחבר ונשיא במכון בראונסטון. הוא גם בעל טור בכיר בכלכלה באפוק טיימס, מחברם של 10 ספרים, כולל החיים לאחר הנעילה, ואלפים רבים של מאמרים בעיתונות המלומדת והפופולרית. הוא מדבר רבות על נושאים של כלכלה, טכנולוגיה, פילוסופיה חברתית ותרבות.

    הצג את כל ההודעות שנכתבו על

לתרום היום

הגיבוי הכספי שלך ממכון בראונסטון נועד לתמוך בסופרים, עורכי דין, מדענים, כלכלנים ואנשים אחרים בעלי אומץ, שטוהרו ונעקרו באופן מקצועי במהלך המהפך של זמננו. אתה יכול לעזור להוציא את האמת לאור באמצעות עבודתם המתמשכת.

הירשם ל-Brownstone לקבלת חדשות נוספות

הישאר מעודכן עם מכון בראונסטון